בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מחאמיד

החלטה

1.ביום 20.2.11 הגיש התובע תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר ע"ס של 55,802 ₪.

2.ביום 17.3.11 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי תיקון סכום התביעה לסך של 96,742 ₪ וזאת בגין חיוב כרטיס אשראי.

הבקשה לתיקון כתב התביעה אושרה באותו היום ואף הוגש כתב התביעה המתוקן.

3.הנתבע הגיש בקשה לרשות להגן ביום 13.4.11.

4.בכתב התביעה אליו צורפו הסכם פתיחת החשבון, דף חשבון ואישור על גובה הריבית טוען התובע כי היתרה בחשבון הנתבע לא סולקה.

5.בבקשתו לרשות להגן טוען הנתבע כי עם פתיחת חשבונו אצל התובע הובטחו לו מספר הבטחות והטבות וזאת בהיותו רופא שיניים. כך, למשל, טוען כי הובטחה לו ריבית נמוכה בסוג מסויים של הלוואות ובחלקו ריבית פריים + 2%. כמו כן, נטען כי הובטחה לו עמלה מופחתת.

לשיטתו, עת בדק את דפי החשבון שהומצאו לו, הוא גילה כי חיובי הריבית היו גבוהים ממה שהובטח לו.

בנוסף, טוען הנתבע כי פנה לתובע על מנת לקבל מסמכים, על מנת שאלה יועברו לבדיקתו של מומחה לחשבונות בנקים. בעקבות קבלת חוות דעת המומחה הוא שומר על זכותו להגיש תצהיר משלים.

6.במסגרת חקירתו הנגדית הודה הנתבע כי נכון להיום הוא חייב כספים לתובע בסדר גודל של 65,000-67,000 ₪.

לשיטתו, מאחר וחשבונו היה מצוי ביתרת חוב בסך של 30,000 ₪ הוא נטל מהתובע הלוואה לכיסוי החוב ובגינה הוא משלם סכום של 1,500 ₪ המנוכה בחשבונו.

7.הלכה פסוקה היא כי נתבע בסדר דין מקוצר חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות.

חובת הפירוט הינה גבוהה כאשר הטענה מתייחסת לחישוב ריבית מופרזת כפי שטוען הנתבע.

על הנתבע להעמיד גרסה ברורה וחד משמעית לעניין שיעור הריבית המוסכם בינו לבין התובע.

תצהירו של הנתבע אינו מבוסס על תחשיב חשבונאי כלשהו. חרף הזמן שעבר מיום הגשת הבקשה לרשות להגן ועד לדיון שהתקיים ביום 7.7.11 אל טרח הנתבע להמציא כל תחשיב מטעמו ו/או חוות דעת מומחה לעניין ערוכה כדין.

מכאן שגירסתו הכוללנית והבלתי מפורטת לגבי חיובי הריבית דינה להידחות.

אף לעניין העמלות המדובר בגרסה סתמית ובלתי מפורטת.

הנתבע צירף לבקשתו העתק ממכתבו לתובע מיום 11.4.11 ובו פירוט המסמכים הדרושים לו לצורך הגנתו. חרף שליחת מכתב זה הוגשה הבקשה לרשות להגן כעבור יומיים בלבד, דהיינו ביום 13.4.11 ובטרם היה זמן לתובע לבדוק את הדרישה ולהשיב לה.

כמו כן, הנתבע לא טרח להמציא אסמכתאות בגין טענתו כי הינו פורע את ההלוואה כסדרה.

8.מן האמור לעיל עולה כי לא רק שהנתבע מודה בקיום חוב משמעותי לתובע, אלא שאף יתר טענותיו כמפורט לעיל אינן עומדת בדרישות ההלכה הפסוקה ואינן מצדיקות מתן רשות להגן.